ברוך ואח' נ' טלרון מצברים בע"מ ואח'

החלטה

המבקשים והמשיבה 1 ("המשיבה"), שבשליטת המשיבה 2, היו קשורים בהסכם לשיתוף פעולה בעניין ייבוא שמנים. ההסכם כולל תניה שלפיה גם לאחר סיום היחסים העסקיים בין הצדדים ולמשך תקופה נוספת בת שנה תימנע המשיבה מליצור קשר עם חברת "יורול" ההולנדית, שאת מוצריה ייבאו המבקשים – תניה המגנה על המבקשים מפני תחרות בהם מידי המשיבה. ההסכם בא לכדי סיום. המבקשים חששו כי המשיבות מנסות ליצור קשר עם יורול ולנשל את המבקשים מקשר זה. על כן הגישו תביעה כספית ולצו מניעה קבוע, ובגדרה בקשה לצו מניעה זמני האוסר על המשיבות ליצור קשר עם חברת יורול. צו מניעה זמני ניתן להן, בהחלטתי מיום 25.12.12. בקשת רשות ערעור על ההחלטה נדחתה ככל שהיא נסבה על עצם מתן הצו, והתקבלה רק ביחס להיקף הבטוחות, שבהתאם – הוריתי על הגדלתן המשמעותית.

לאחר ההוראה על הגדלת הבטוחות כתנאי להמשך עמידת הצו בתוקפו, מסרו המבקשים "הודעה" שלפיה הנסיבות הן כאלה שבהן מתייתר לחלוטין הצורך בצו המניעה הזמני והדיון בנדבך בתביעה שעניינו הצו הקבוע, וממילא אין צורך שיפקידו את הבטוחות. נסיבות נטענות אלה כללו התקשרות של המשיבות עם יצרן שמנים אחר, חברת טוטאל הצרפתית, באופן שממילא מונע מן המשיבות להתקשר עם יורול; כמו גם התקשרות של יורול עם יבואן שלישי, חברת זוהר דליה בע"מ, לשיווק שמניה, דבר המשפיע ממילא הן על יכולת המבקשים הן על יכולת המשיבות להמשיך ולהתקשר עם יורול. על כן סברו המבקשים כי אין צורך בהפקדת הבטוחות בעניין זה (אף שהן נכונות להפקיד את הבטוחות בתום ארכה אם כך יורה בית המשפט). בית המשפט התבקש להורות על פקיעת הצו והחזרת אותן בטוחות שהופקדו בעבר לידי המבקשים.

"הודעה" זו הועברה לתגובת המשיבים, תוך שהבהרתי כי אין אפשרות לראות במסמך משום "הודעה" כי אם בקשה המחייבת את ביטול הצו, תוך שלמשיבות הזכות להגיש תגובה קצרה לעניין ההוצאות. המשיבות, כדרכן, האריכו. הן הבהירו כי דיונית אכן בביטול הצו ובמחיקת הבקשה לצו מניעה עסקינן, לשיטתן. לגופם של דברים טענו המשיבות, אם נתמצת, כי אין כל שינוי נסיבות רלבנטי, כי ההסכם עם טוטאל צריך היה להיות ידוע למבקשים זה מכבר, וכי ההסכם עם זוהר דליה הוא תולדה של צו המניעה. על רקע כל אלה – עומדות המשיבות על חיוב המבקשים בהוצאות, אגב ביטול הצו.

המבקשים, בתשובתם מהערב, דוחים את טענות המשיבות. מבחינה דיונית הם טוענים כי לדידם אין לבטל את הבקשה לצו מניעה ואת הצו שניתן בה, אלא רק לייתר את הצורך בהפקדת בטוחות, תוך שהם שבים ומטעימים כי לחלופין הם מוכנים להפקיד את הבטוחות. לגוף הדברים דוחים המבקשים את טענות המשיבות.

משנאספו התגובה והתשובה הגיעה שעת הכרעה.

אשר לפן הדיוני: אף אם נניח לשאלת מחיקת הבקשה לסעד זמני, הרי שדין הצו הזמני להתבטל (להבדיל מאשר "לפקוע", אם לא יופקדו הבטוחות, ולהבדיל ממתן אפשרות למבקשים להפקיד בכל זאת את הבטוחות). זו משמעות ה"הודעה" של המבקשים. בין אם רוצים המבקשים בכך ובין אם לאו, לטענתם שלהם חל שינוי נסיבות מהותי ורלבנטי, ומשכך אירע – יש לבטל את הצו הזמני שניתן (השוו: תקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי), בלא כל קשר לשאלה האם מתן הצו במקורו היה מוצדק אם לאו. מי שעתר לצו מניעה אינו יכול לטעון ברחל בתך הקטנה כי הנסיבות "מייתרות לחלוטין את הצורך בצו המניעה" אך לעמוד על המשך עמידתו בתוקפו, ואף אין בידם זכות להחליט האם להפקיד את הבטוחות (שאז הצו יעמוד בעינו) או שלא להפקידן (שאז הצו יפקע מאליו). נכונותם המהוססת של המבקשים להפקיד את הבטוחות אינה יכולה להצדיק עוד קיומו של צו שיפוטי. דין הצו להתבטל אפוא, נוכח שינוי הנסיבות שהמבקשים עצמם טוענים לו ומשנתייתר לשיטתם.

נותרנו אפוא עם שאלת ההוצאות. המבקשים יזמו הליך ולבסוף נתייתר הצורך בצו שביקשו. ברם אין משמעות הדבר שעליהם לשאת בהוצאות כלשהן של המשיבות, רק כיוון שנשתנו הנסיבות לטענתן. נבאר בקיצור נמרץ שניים מן הטעמים לכך.

הן בית משפט זה הן בית המשפט המחוזי הנכבד גרסו כי הנסיבות – כפי שאף המשיבות עצמן הציגו אותן – מצדיקות מתן צו. עתה יש לבחון את הטענה לשינוי הנסיבות. נניח כי הנסיבות אכן נשתנו. או אז שינויין מצדיק את ביטול הצו אך לא את חיוב המבקשים בהוצאות המשיבות. נניח לעומת זאת כי לא נשתנו, אם נלך לשיטת המשיבות (קרי: אותן נסיבות, שמונעות מהן מעשית התקשרות עם יורול, היו קיימות ואף ידועות למבקשים עוד בעת הגשת הבקשה לצו מניעה). משמעות הדבר היא שאם לא נשתנו הנסיבות, אין כלל צורך בביטול הצו. ואולם אם אוחזות המשיבות בטענת הצורך בביטול הצו בנסיבות שתוארו, אין הן יכולות לאחוז אף בטענת אי-שינוי הנסיבות.

על כך נוסיף: הדרך לייתר את הבקשה מלכתחילה היתה שהמשיבות תודענה קבל עם ועדה כי אין להן כל כוונה לפעול, לכאורה, בניגוד להוראת הסעיף החוזי המפורש לעניין אי-התחרות. ברם המשיבות נלחמו כארי על זכותן העקרונית לעמוד בקשר עם יורול, ולא ציינו נסיבות כלשהן מאלה הנזכרות כיום, המונעות מהן אפשרות לממש אותו קשר. נוכח עמדת המשיבות, נדרש בית המשפט לבקשה לגופה ומצאה כמבוססת דיה לעת הזו. אם מתברר כיום כי ישנן נסיבות המונעות מן המשיבות מלהשתלט על עסקי ייבוא שמני יורול – יהיו אלה נסיבות חדשות או יהיו אלה נסיבות שהמשיבות לא ראו לנכון לציינן במועד בירור הבקשה – אזי יש לבטל את צו המניעה, אך לא לחייב את המבקשים בהוצאות המשיבות בקשר עם הבקשה לצו מניעה.

נוכח כל האמור לעיל, הרי שאף שצו המניעה הזמני ניתן למבקשים, בכפוף להפקדת בטוחות מסוימות, הרי שנוכח שינוי הנסיבות שהמבקשים טוענים כי הוא מייתר את הצו כליל, יש להורות על ביטול צו המניעה הזמני ועל סיום בירורה של הבקשה לסעד זמני. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ד אייר תשע"ג, 24 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.